"האלבום החדש מבסס את מעמדה בצמרת ליגת העל של הזמרות הישראליות"

מבקר המוסיקה בן שלו בעיתון ה'הארץ':
"האם הנשימה יכולה להיעתק למשך שש וחצי דקות? במישור האמנותי היא יכולה. זה מה שקורה לקראת סוף האלבום החדש של מורין נהדר, כשמגיע תורו של השיר "Juni Juni". מאחר שבאלבום הקודם של נהדר היה כבר שיר עוצר נשימה (קטע האקפלה "תפילה לשלום"), אפשר היה לחשוב שהמערכת אילפה את עצמה לנטרל את היווצרותו של המצב החווייתי הנדיר הזה, אבל מתברר למרבה השמחה שלא.

"ג'וני ג'וני" הוא מופת של מינימליזם. הוא נפתח עם משפט מוזיקלי קצרצר, ארבעה צלילים בלבד, שמנוגן (על ידי נהדר) בכלי הפרסי סטאר וחוזר על עצמו, בשינויי קצב קלים אך מורגשים מאוד, לאורך כל השיר. אותם ארבעה צלילים, שוב ושוב ושוב, ומסביבם שפע של אוויר, שמתמלא בקולה של נהדר, הממזג צלילות ועומק, רכות וחוסן, ובמלודיה נפלאה, שהשורש שלה פרסי עממי אבל נוספו לה נגיעות מקוריות של נהדר. אשה אחת שרה ומלווה את עצמה בכלי מיתר רפטטיבי. כמה כוח, כמה יופי, יכולים להיות אצורים בתא היצירתי הגרעיני הזה (השיר נמצא בגרסה ישנה וקצרה יותר ביוטיוב, אבל מומלץ מאוד להקשיב לגרסה הנפלאה שבאלבום החדש).
לא צריך לחכות עד "ג'וני ג'וני" כדי להתרשם שיש הצדקה מלאה לבחירה של נהדר להוציא אלבום שלם של שירים בפרסית (אחרי שאלבום הבכורה שלה, שיצא לפני שנתיים, הושתת על פיוטים עבריים). "ג'וני ג'וני" מעמיק כמובן את הרושם הזה. נהדר שרה נפלא בעברית, אבל נדמה שהמעבר לפרסית מאפשר לה לבטא צדדים ורגישויות וגוונים נוספים שלה כזמרת (וכשמדובר בזמרת ברמה כל כך גבוהה, כל מפגש עם גוון חדש הוא בבחינת גילוי). יש יסוד ממזרי שובה לב בצורה שבה נהדר מפתלת את המלודיה ב"ג'וני ג'וני", והוא לא היה קיים באלבום הקודם. נכון שבפיוטים אין מקום לנימה ממזרית ובשירי עם יש, אבל נדמה שזאת גם ההשפעה של הפרסית על השירה של נהדר. היא נולדה באיראן ועלתה לישראל כילדה קטנה מאוד. פרסית היא שפת האם שלה, והאינטימיות שלה איתה היא ככל הנראה אחרת. זאת כמובן גם שפת הסבתא של נהדר, כפי שאפשר לשמוע בשיר הלפני אחרון, "Lalaiy" היפהפה, שבו קולה נפגש עם קולה של סבתה.

הרצף הפותח של האלבום, שלושת השירים הראשונים, הוא האזור היחיד שבו המוזיקה מתקשה לצבור נפח. לרגע אפילו מתעורר הרושם שהבחירה של נהדר לוותר על השאיפה לאותנטיות ולהגיש את המוזיקה גם (לא רק) בעיבודים והרמוניות מערביים, תגרום לדילול החומר ולהפחתת המשקל הסגולי של שירי העם. אבל הרושם הזה מתפוגג מהר מאוד. זה קורה בשיר הרביעי, "Dochtare Man", שהעיבוד שלו מטשטש בצורה מרהיבה את הבינאריות האוטומטית מערבי־מזרחי. זה לא חייב להיות או־או, זה יכול להיות גם וגם, ולא בצורה של פיוז'ן מרכך אלא כתרכובת של יופי עם יופי. רצף השירים הבא משקף את המגוון והעומק של שירי העם בכלל, ושל שירי העם הפרסיים באופן ספציפי, כשהוא מיטלטל בין שמחה מתפרצת (מחרוזת שירי החתונה ברצועה החמישית) לבין יגונו של השתיין ("Sa'ri Name"). רוחב המנעד הרגשי כרוחב המנעד הווקאלי. האלבום היפה הזה מבסס את מעמדה של נהדר בצמרת ליגת העל של הזמרות הישראליות.

מורין נהדר – "גולה גונדם". הליקון